הרב עובדיה הדאיה (תר"ן–תשכ"ט, 1889–1969) היה מגדולי חכמי ירושלים ופוסק חשוב בעולם ההלכה הספרדי. שימש כדיין בבית הדין הגדול בירושלים וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. הרב התפרסם בזכות בקיאותו העצומה, שקידתו ויראת השמים שלו. ספרו המרכזי "ישכיל עבדי" כולל תשובות הלכתיות רבות בנושאים מגוונים, ומשקף פסיקה שקולה, עמוקה ונאמנה למסורת חכמי המזרח. הרב הדאיה שילב תורה עם מידות נעלות, והיה נודע בענוותנותו ובאצילותו. השפעתו ניכרת בפסיקה הספרדית עד היום, ותלמידים רבים יונקים מתורתו. כיהן כראש ישיבת המקובלים "בית- אל" ורבה הספרדי של העיר פתח-תקוה.
