הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל (תר"ם–תשי"ג, 1880–1953) היה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל, מגדולי ההוגים והפוסקים הספרדים בעת החדשה. תחילה הוא שימש כרב בסלוניקי שביוון, ואחר כך כרבה של יפו ותל אביב, ואחר כך כרב ראשי לארץ ישראל לצד הראי"ה קוק, ופעל כל חייו לקרב לבבות בין העדות, לחבר בין דתיים וחילונים, ולשלב תורה עם דרך ארץ ואחריות לאומית. הרב עוזיאל חתר לשילוב מסורת ההלכה הספרדית בגישה מאירת פנים, מתונה ומכילה. כתביו ההלכתיים, ובראשם משפטי עוזיאל, עוסקים בסוגיות ציבוריות וחברתיות מתוך רגישות מוסרית עמוקה. הוא נחשב לדמות מופת של רב, פוסק ומנהיג לאומי, שמיזג עוצמה רוחנית עם אהבת ישראל רחבה.

הרב עוזיאל הוא רבם של רבים מחכמי ישראל דוגמת: הרב ח"ד הלוי, הרב דוד שלוש, הרב עובדיה הדאיה, הרב מרדכי אליהו ועוד.