סיפור מינויו של הרב יוסף משאש לרבה הראשי הספרדי של העיר חיפה 

"צר כי דווקא ערכו של תפקיד רם ונכבד זה נפגם בעיני הציבור, וצר שבעתיים שהרב יוסף משאש, היקר והנערץ על הכל, ומקובל על כל העדות — מעורב במהומה שהוא משכמו ומעלה ממנה"  (מעריב, ה' טבת תשכ"ה) 

צודק יעקב העליון, עיתונאי מאותה התקופה שכתבותיו הן תיעוד היסטורי מרתק. רבי יוסף היה משכמו ומעלה, ודווקא משום כך היה לי חשוב לחקור אודות הסיפור המלא של עליתו לכס הרבנות הראשית בחיפה.

הוא היה רב של קהילות תלמסאן שבאלג'יריה ומכנאס שבמרוקו, וכמו כן גם ראש בית הדין של השררה במרוקו. במסגרת תפקידו הוא נפגש עם מושלים ומלכים והיה מעורב בחיי הקהילה ובשליחות הציבורית. נראה ששום דבר לא הכין אותו לסיפור בחירתו לרב העיר חיפה.

במקומות רבים בכתביו רבי יוסף מתאר את קורות חייו, תחושותיו ומסעותיו, נראה כי דווקא סביב סיפור המינוי שלו לרב הראשי לעיר חיפה רבי יוסף לא משתף אותנו כמעט באף פרט. מכתביו מאותו סיפור לא שובצו באוצר המכתבים, והוא לא מזכיר זאת בדרשתיו. לאחר בחירתו לרבה הראשי של  העיר הוא התראיין לעיתונות אך גם שם לא מזכיר ולו ברמז את הנושא. כך גם בקטעים הקצרים שהתפרסמו מתוך נאומו בטקס ההכתרה.

מסמכי ארכיון שנחשפו לפני מספר שנים הכוללים מכתבים מכתב ידו, מענה הרבנות הראשית, פרוטוקול הגוף הבוחר וכן מסמכים נוספים שנמצאו, שופכים אור על חלקים בסיפור.

בנוסף, עיתוני התקופה שסיקרו את המקרה מספרים לנו אודות כוחות שונים שפעלו בעד ונגד המינוי. ולאו דווקא נגד רבי יוסף עצמו. כמובן שאנו למודי ניסיון וכל הנאמר בעיתונות יש לקחת בערבון מוגבל ומתוך קריאה ביקורתית.

במאמר זה ננסה להתחקות אחר סדר הדברים ולספר סיפור המשתרע על פני כשלוש שנים, מיום שרבי יוסף עלה לארץ ועד שנבחר לרבה הראשי של חיפה. 

חודשים ראשונים בארץ

"כל ימי עמד לנגד עיני המאמר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" (תחילת ההקדמה לאוצר המכתבים)

במילים אלו מתאר רבי  יוסף את חלומו הגדול לעלות לארץ ישראל. ואכן, כאשר רבי יוסף נשלח לכהן כרב בקהילת תלמסאן הוא מתייעץ קודם לכן עם רבו רבי רפאל אלנקווה האם כדאי לו ללכת לארץ ישראל? רבי רפאל אומר לו שעוד יש לו תפקיד בקהילות בחו"ל ושעדיין לא הגיע הזמן שלו לעלות. גם כאשר רבי יוסף מקבל בקשה לשמש כדיין במצרים הוא דוחה את הבקשה בטענה שהתחנה הבאה בחייו תהיה רק בארץ ישראל. ואכן בסוף ההקדמה רבי יוסף מתאר כיצד בסופו של דבר עלה בידו לעלות לארץ ישראל:

"כי בשנת השמ"ב יצא דבר מלכות שכל עובד ממשלתי יהודי או ארמאי מבן שבעים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד והבטיחו על הענקה חדשית מגמלא אוניה, וכל הרבנים בשמעם נזדעזעו ועשו כמה תחבולות לעמוד על משמרתם ולא הועילו. ואני בחסד אל שמחתי באומרים לי כי אמרתי מאת ה' היתה זאת אשר בית ה' אלך עומדות יהיו רגלנו בשערי ירושלים"

 מדבריו של רבי יוסף ניתן להבין כי הוא חש אחריות ציבורית על הקהילה שלו ולא היה עוזב אותם אם לא היה נאלץ לעשות כן. גם כאשר רבי יוסף מקבל בקשות מצד רבנים בארץ ישראל להציג את מועמדתו לרב הראשי לישראל הוא סרב מסיבות שונות כאשר המרכזית שבהן הייתה האחריות שהוא חש כלפי הקהילה שהנהיג במרוקו. מרגע שעול הציבור הוסר ממנו על פי חוק הוא הרגיש חופשי לעשות לביתו – להוציא לאור את ספריו, ולעלות לארץ ישראל. 

משעלה לארץ, במשך שבעה חודשים רבי יוסף השתכן בביתו של מר אליהו פדידא שהיה מקרובי משפחתו בקריות. במהלך חודשים אלו ר' אליהו אפשר לכל אדם להיפגש עם הרב. על פי הבנתי, במהלך התקופה רבי יוסף הבין כי תפקידו הציבורי טרם הסתיים וכי גם בארץ ישנם רבים מיוצאי צפון אפריקה הזקוקים להנהגה רוחנית.

בתאריך י"ז באלול תשכ"ד (25.8.64) נערכה לכבודו קבלת פנים חגיגית בבית הפועל המזרחי בת"א בהשתתפות רבנים ואישי ציבור שדיברו אודות אישיותו של הרב, פעולותיו מעגל ההשפעה שלו ומעלותיו התורניות. הרב כתריאל פישל טכורש, שעמד בראש חבר רבני הפועל המזרחי הביע את שמחתו על "הצטרפות כוח חשוב לרבני הארץ", הרב רוקח הביע תקווה שהרב "ימשיך להשפיע בארץ כמו שהשפיע בחוץ לארץ". גם שרים חברי כנסת ואישי ציבור שלחו מברקי ברכה לכבוד הארוע. רבי יוסף עצמו נאם אודות בעיות החינוך, אחדות העם והימים הנוראים: "נאומו עשה רושם גדול על הקהל ששמע אותו בדריכות רבה"

נראה כי אמירות אלו לא נאמרו רק לשם כבוד וכי היה בהם גם קריאה לפעולה בעתיד הקרוב. העיר חיפה הייתה כבר 3 שנים ללא רב ספרדי. הרב הקודם, הרב ניסים אוחנה, שהיה רבה של חיפה והמחוז (שכלל בין היתר גם את עכו וחדרה) כיהן בה כ-15 שנים נפטר בכ"ב באדר תשכ"ב. ואכן, קצת פחות מחודש לאחר קבלת הפנים כבר פורסם בגיליון יום הכיפורים של עיתון הצופה כי ועד העדה הספרדית תומך ברב משאש כמועמד לרב הראשי הספרדי לחיפה.

בחשוון תשכ"ה הרב עובר לדירה בשיכון בקריית ים א', סביבה בה התגוררו רבים מיוצאי מכנאס עיר הולדתו. הגעתו של הרב משאש הרימה את רוחם של רבים מיוצאי צפון אפריקה באזור הצפון והם ראו בו מנהיג רוחני. כבר לחץ הציבורי גדל וראש העיר אבא חושי נדרש לסוגיה.

"הרב משאש ראוי יותר"

הרב פרופסור משה עמאר מספר כי רבי יוסף לא היה האופציה הראשונה של ראש עריית חיפה אבא חושי. קודם לכן ראש העיר נפגש עם רבי ברוך רפאל טולדנו, שותפו של רבי יוסף להנהגת קהילת מכנאס. בהתחלה אבא חושי היה מוכן לקבל את רבי ברוך כרב ראשי. אלא, שנכדיו של רבי ברוך המליצו לו שיבקש מראש העיר שיקים עבורו ישיבה. אבא חושי סרב וגם המינוי לא יצא אל הפועל. 

על פי המפורסם בעיתונות באותה התקופה למשרת הרב הראשי בחיפה היו מועמדים נוספים כדוגמת: הרב אבוחצירה מרמלה, הרב הדאיה מביה"ד הרבני בחיפה, והרב עובדיה יוסף. לכל אחד מן המועמדים היה קהל תומכים נלהב שפעל מאחורי הקלעים. אולם הרב משאש בלט מעל כולם:

"כאיש שהוא משכמו ומעלה, בעל הדרת פנים פטריאכלית… אפילו רבים מתומכי המועמדים האחרים נאלצו להודות… הרב משאש ראוי יותר". 

יש לציין כי מלבד שליחת מכתבים לרבנות הראשית, רבי יוסף נמנע מלעסוק בנושא המינוי וכי התנה אותו בהסכמה של כלל הנוגעים בדבר.

במכתב שנשלח על ידי 'התאחדות בתי הכנסת הספרדים' בעיר חיפה אל הרבנות הראשית לישראל, בתאריך י"ז מנחם-אב תשכ"ד, נכתב כי הנ"ל בחרו בחבר בית הדין הרבני בעיר, הרב עזרא הדאיה, למועמד המועדף עליהם. במכתב תשובה שנשלח בט"ז באלול נכתב כי הגוף הבוחר אחראי על בחירת רבנים, ולא הרבנות הראשית.

מינוי לחבר מועצת הרבנות בחיפה

על פי המלצתו של דוד בן גוריון, אבא חושי נאות לפגוש את רבי יוסף משאש. בתום הפגישה אמר לכולם "מצאתי לי רב" והחליט לקדם את המינוי. 

בנר שני של חנוכה, כ"ו כסלו תשכ"ה פורסמה ידיעה קטנה בעמוד 19 בעיתון מעריב המבשרת כי רבי יוסף משאש 'ימלא את כל התפקידים של רב ראשי לעדה הספרדית'. מה המשמעות של התפקיד? מדוע רבי יוסף לא מונה פשוט לרב ראשי? ידיעה מפורטת יותר שפורסמה בעיתון הצופה יום לאחר מכן מספרת את הסיפור: 

"ההצעה הנ"ל באה למנוע תביעות משפטיות כמו הצו על תנאי שהוגש בתל־אביב נגד מועמדים לבחירות לרב ראשי והפגנות סרק הפוגעות במעמד הרבנות ובכבוד המועמדים למשרה נכבדה זו. לכן הוחלט לבחור את הרב משאש כחבר מועצה הרבנות. מסיבה זו נדחתה גם הצעה שהועלתה בישיבת הנהלת העיריה השבוע לבחור ברב משאש כמ"מ רב ראשי. מעמד כזה אינו קיים בחוק ואינו מקובל במוסדות הרבנות בארץ וכדי למנוע מאוחר יותר פגיעות בכבודו של הרב משאש הוחלט לדחות את הצעת העיריה"

גולת הכותרת של הידיעה היא דווקא המשפט האחרון המופיעה בה: "גם ללא תפקיד רשמי הוא ימלא את תפקידיו של רב ראשי ספרדי בעיר"

ובעצם היה מדובר בטריק שנועד לעקוף את הבירוקרטיה. או שיותר מכך?

בעיות במינוי

גם הפתרון היצירתי של עיריית חיפה עורר התנגדות בקרב חוגים דתיים בחיפה ומחוצה לה. על פי הידיעות בעיתון מעריב המתנגדים טענו שלוש טענות עיקריות: ראשית מינוי כזה פוגע בכבודו של רב. שנית המינוי פוגע בכבוד הרבנות הראשית והמועצות הדתיות שהרי הטריק הזה מייתר את תפקידם. שלישית, אם פתרון כזה יעבור בשקט הרי שבמקום לפתור את הבעיה מהשורש גם רשויות אחרות ינהגו כך והדבר עשוי להיות תקדים למקומות נוספים בארץ. 

כשבוע לאחר מכן, תחת הכותרת 'חיפה נלחמת על רב ספרדי' מגולל העיתונאי יעקב העליון את הפרשה כולה ומתאר כי ההתנגדות למינוי באה הן מצד המועצה הדתית והמפלגות הדתיות בעיר והן מצד הרבנות הראשית לישראל. 

מהו שורש הבעיה? כפי שמתואר בכתבה שפורסה שבוע לאחר מכן מקור הסבך הבירוקרטי היה מחלוקת בין משרד הדתות בראשותו של הרב ד"ר זרח ורהפטיג לבין משרד המשפטים בראשותו של ד"ר דב יוסף. משרד הדתות רצה לקבוע שרב ימונה על ידי 'גוף בוחר' הכולל: "נציגי מועצת הרשות המקומית, כמספר הזה חברי המועצה הדתית וכפליים גבאים מבתי הכנסת הגדולים" משרד המשפטים התנגד ורצה לקבוע הרכב אחר. המחלוקת בין הגופים מנעה למעשה מינויים לא רק בחיפה אלא גם בערים נוספות בארץ כדוגמת: תל אביב, פתח תקווה ורמת גן. 

ואכן לאחר מחאות נמרצות העירייה חזרה בה מכוונתה והישיבה החגיגית שהייתה אמורה להתקיים לכבוד המינוי התבטלה, ואיתה גם המינוי.

חיפה נלחמת על רב ספרדי

אלא שדברים שלא מופיעים בעיתון וכנראה לא פורסמו לציבור מופעים בארכיון הרבנות הראשית. שם מובאים שני עמודים שמספרים סיפור נוסף. במכתב שנשלח לראשל"צ הרב ניסים עליו חתומים "בשם אזרחי חיפה החרדים" מביעים השולחים את חששותיהם מפני המינוי של הרב משאש. לדבריהם "כפי שראינו בספריו הוא מחדש דברים שיש להכניס פחד בכל לב יהודי דתי החרד לדבר ה'", בנוסף טוענים הכותבים: "שמר אבא חושי ראש עיריית חיפה עושה כל המאמצים כדי שהנ"ל יתמנה לרב ראשי זה כבר מספיק לחרדתנו הגדולה… ואנו חוששים ובצדק שאבא חושי חושב שיקבל ממנו היתר להפעיל את הכרמלית בשבתות ובחגים על ידי ערבים…". לבסוף טוענים: "חוץ מזה ניכר מתוך ספריו שהשקפתו היא להקל בדינים שמקובלים מדורי דורות בעם ישראל. ועל זה היה דווה ליבנו…" כמובן שאת המכתב הם מסיימים בכך שאין מדובר בעניין פוליטי וכל דאגתם היא רק לתורת ה' ומצוותיו. למכתב מצורף נספח ובו שבע דוגמאות לפסקים של רבי יוסף שכותבי המכתב מביאים כראיה לדבריהם.

'יוסף הוא המשביר'

כארבעה חודשים לאחר מכן, בתאריך י"א אדר ב' תשכ"ה התכנסו חברי המועצה הדתית ובחרו פה אחד ברבי יוסף לחבר מועצת הרבנות בחיפה. שוב לא היה זה מינוי רשמי לרב הראשי לעיר, ושר הדתות שלח את ברכתו. ויחד עם זאת, נרשמה התנגדות הן מצד הרבנות הראשית לישראל, הן מצד ועד העדה הספרדית בעיר והן מצד גורמים בעירייה שראו בכך 'מחטף' של המועצה הדתית. יש להבין כי כוונתה המקורי של העירייה היה למנות את הרב לפחות לממלא מקום רב העיר, מה שיקנה לו מעמד מכובד יותר מאשר רק חבר מועצת הרבנות. אך המועצה הדתית ביד אחת עם שר הדתות החליטו אחרת. 

למרות ההתנגדויות הפעם החלטה זו לא בוטלה. ביום השבו הוכרז המינוי יו"ר המועצה הדתית שלח מכתב לרבנות הראשית על מנת להודיע להם על המינוי ולבקש תעודת 'כושר' לרב משאש. הנ"ל השיבו לו כי המכתב נתקבל וכי הבקשה תעלה לדיון. יום למחרת גם רבי יוסף שולח מכתב בקשה דומה לרבנות הראשית.

יש לציין כי תנועת המפד"ל ראתה במינוי הישג – סניף המפד"ל בעיר ערך לכבודו קבלת פנים, ובעיתון הבית של התנועה פורסמה כתבת פרופיל קצרה על הרב. בנוסף, בגיליון ארוך במיוחד של העיתון שפורסם כחודש לפני הבחירות לרשויות המקומיות של 1965, נימנו הישגי המפד"ל בכל עיר ועיר וביניהם גם מינויו של הרב משאש. 

ואף על פי כן הפדרציה עולמית של הקהילות הספרדיות בישראל לא מחלו על העלבון. במאמר שפורסם בביטאון עדות המזרח והעדה הספרדית – 'במערכה' – דרשה הפדרציה משר הדתות להפסיק את המדיניות הנוכחית שלטענתם מפלה את רבני הספרדים ועדות המזרח. במאמר פורסם גם מכתב התגובה של שר הדתות וכן את תגובת הנגד של שר הדואר אליהו ששון. במאמר פורסמה גם תגובתם של ראש עריית חיפה ומזכיר העיריה מר משה רופא:

"הנהלת העיריה ומועצתה קיבלו החלטה על מינויו של הרב משאש לכהונת ממלא מקום רב ראשי ספרדי לחיפה. גם זה לא נעם, כפי הנראה, לאנשי משרד הדתות הרבנות. סחבו את השאלה חודשים רבים בטענה של צורך מתן "הכשר" לרב משאש, ולאחרונה "הואילו בטובם" ונתנו לו הכשר להיות חבר הרבנות הראשית. מובן שלא השלמנו עם גישה קטנונית ופוגעת זו, ונמשיך במאבקנו עד אשר יקבל, כב' הרב משאש את התואר והכבוד הראוי להם. אנו תקוה שע"י שיתוף פעולה אתכם נצליח להתגבר על גישות צרות אופק מעין אלו"

תעודת הסמכה לרבנים מצפון אפריקה?

כפי שניתן לקרוא במכתב, נראה כי הייתה בעיה נוספת לפיה מינוי של הרב התעכב גם משום שטרם קיבל הכשר מהרבנות הראשית לישראל. מסמכי ארכיון שנחשפו לפני מספר שנים שופכים אור גם על סוגיה זו.

כשבעה חודשים לאחר עלייתו ארצה, ביום ז' חשוון תשכ"ה, רבי יוסף שולח מכתב לרבנות הראשית, טוען בפניהם שהוצע לו להיות רב ראשי בחיפה או ראש לשכת הרבנים, ומבקש מהם להיות לו לעזר. רבי יוסף חוזר על בקשה זו גם בתאריך כ"ה שבט באותה שנה ומוסיף לבקשה גם תעודת 'כושר' לרבנות. על פי לשון המכתב נראה כי לכך הוא התכוון גם במכתב הראשון. על בקשה זו הוא חזור בפעם השלישית ב-כג' אדר א', לאחר שמונה על ידי המועצה הדתית לרב במועצת הרבנות בחיפה שפועל משמש כרב ראשי. 

מספר ימים לאחר מכן, ב-כ"ח אדר א', הרבנות הראשית העניקה תעודת 'כושר' בנוסח הבא: "הרב הגאון יוסף משאש כשיר להיות מועמד לרב חבר בלשכת הרבנות בחיפה".

יש לציין כי הנוסח הנ"ל איננו הסמכה לרבנות ואיננו מקנה לו את האפשרות להיות רב ראשי בעיר ובכל זאת בז' באדר ב' רבי יוסף שולח מכתב תודה לבבית לרבנים הראשיים. בשלב זה מכתב זה מספיק לו.
אלא, שכפי שניתן לראות במסמכי הארכיון, בתאריך כ"ג בניסן תשכ"ז רבי יוסף שולח מכתב נוסף לרבנות הראשית בו הוא מבקש כתב 'כושר' לרבנות עיר. תשובת הרבנות הראשית היא שבהתאם לתקנה מכ"ו בכסלו תשכ"ז הנושא נמצא בסמכותה הבלעדית של מועצת הרבנות הראשית וכי הנושא יבוא לדיון בפני הוועדה.

רב ראשי 

ב-א' באייר תשכ"ז התכנס הגוף הבוחר בעיר חיפה שכלל 36 נציגים סה"כ בחלוקה שווה בין המועצה הדתית, העירייה ובתי הכנסת הגדולים לבחור רב ראשי לעיר. הבחירה הייתה צפויה מראש מפני שרק מועמד אחד עמד לבחירה – הרב יוסף משאש. אמנם היה ניסיון מצד גורמים שונים להעמיד לבחירה גם את הבבא חאקי מרמלה, אך הלה סירב להתחרות מול רבי יוסף. 35 נציגים נכחו בהצבעה שמתוקף החוק התקיימה באופן חשאי, 34 מתוכם בחרו ברבי יוסף ואחד נמנע. וכך נבחר רבי יוסף ללא מתחרים וללא תעודת 'כושר' לרבנות.

בתום הבחירה הוחלט כי 16 חברים מתוך חברי הוועדה יבקרו בביתו של הרב ויודיעו לו על הבחירה.

תעודת הכושר הגיעה לבסוף בי"ח באייר תשכ"ז. 17 ימים לאחר שרבי יוסף כבר נבחר ומונה. בכ"ב אייר נציג משרד הדתות בתהליך הבחירה שלח מכתב עם הערה למזכיר עיריית חיפה, מר משה רופא, על דבר בחירת ומינוי רב עיר עוד בטרם קיבל תעודת 'כושר' מהרבנות הראשית לישראל. מכתב זה מסתיים ברוח טובה על כך שבדיעבד הרבנות אישרה את תעודת הכושר וכי הכל בא על מקומו בשלום.

לאחר מינוי לרב עיר וקבלת תעודת הכושר רבי יוסף קיבל תעודת כושר נוספת לרישום נישואים. תעודה זו התקבלה רק בכ"ג בתמוז וייתכן כי מאורעות המלחמה עיכבו את הנושא.

כי למחיה שלחני

לאחר שרבי יוסף נבחר לרבה הראשי של העיר הוא ממשיך בפעילות שלו לחיזוק הקהילות ודורש מראש העיר לפעול ולסייע במתן מענה רוחני לקהילות עולי צפון אפריקה:

"הנקודה העיקרית העומדת על הפרק באמת, היא עליית הרבנים שעלו אל הארץ ע"י מסיתים בכמה הבטחות גבוהות, ובבואם לא נתביישו לפשוט להם את הרגל. והם אוכלים את בשרם, ויש מקומות רקים מצפים למנהיגים רוחניים ספרדים לנהל אותם בשפה משותפת, וסגנון שוה, ורגש לבבי שוה. ואותי יום יום ידרושו, ואני חדל אונים, אין כחי אלא בפי, דברתי ברוב צערי דברים חריפים והעזתי פני במי שגדול, אדוני ראש הממשלה, מר לוי אשכול שליט"א, וכתבתי בעשר אצבעותי עשרות מכתבים, ואין מענה, ויוצא מזה עוד קלקול העלייה. לפי שכל היהודים הנשארים במרוקו, הם מסבת הרבנים הנשארים עמהם שם והרבנים אינם רוצים לעלות בשמעם את מצב הרבנים העולים כבר כי ברע הוא. וסדור הרבנים איש איש אל עבודתו הוא יביא בכנפיו אחוד הספרדים והרמתם, שכל רב ישפיע על בני קהלו בכל צרכיהם"

רבי יוסף פועל לא רק למתן מענה רוחני אלא אף לייצוג פוליטי לעולי המזרח וצפון אפריקה, כך למשל דווח בעיתון דבר ב- 4.6.1969

"בפגישה השניה שנערכה אור ליום ג' בביתו של הרב משאש הושמעה באוזני העיתונאים התביעה לייצוג ארצי מלא של העדה הצפון אפריקאית המונה 400,000 נפש,  במוסדות המדינה, המפלגות וההסתדרות. הרב משאש הציג לפני העתונאים עסקן צעיר מבני העדה, מעובדי מחלקת ההסברה במשדד ראש־ הממשלה, בירושלים, כנאמן לדתו, לעדתו ולעמו, ואמר כי אומנם אין כהונתו מרשה לו לעסוק בפוליטיקה, אולם אין הוא יכול להתעלם ממצבם של בני עדתו שאינם מצויים במוסדות במידה מספקת. גם הראשון לציון הרב נסים עורר אותנו מתרדמתנו — אמר — והצביע על רבנים רבים וחשובים מיוצאי מרוקו שלא זכו בישראל לא במעמד ולא בפרנסה. לכו הוא רואה מחובתו לפעול"

פעילות פוליטית למען הספרדים

רבי יוסף כדרכו רואה את המציאות שלפניו, את הציבור שזקוק להנהגה רוחנית ופוליטית ופועל למענו. בדיוק כפי שאמר בנאום ההכתרה שלו:

"אשתדל לשתף את בעלי היכולת לתרום חלקם ולעשות מה שהוא לטובת הכלל. אדאג שכל ילדי ישראל וגם אלה מעוטי היכלת יקבלו חנוך מתאים ונאות. אבקר בכל בתי הכנסת בעיר ואדבר על איחוד וליכוד העדה, על אהבת אחים, אהבת התורה ואהבת הארץ. אשתדל למעט את המרירות שנצטברה במשך השנים – אראה את נקודות האור שבמולדת. אוסיף להשתתף בכנסים ולכל מקום שאקרא. יש צורך בליכוד ולא בפרוד רק בליכוד נבנה לא נהיה יותר עדות עדות! אלא עם אחד. כלנו נתרום להרמת קרן העדה, קרן התורה ובנין הארץ"

זכותו תגן עלינו אמן.